והנה חולם אני, שוכב על הקרקע, עצם דשנה למראשותי, ובחלומי, סולם גדול, ענק, ראשו לרגלי ורגליו עמוק באדמה. ואני יורד בסולם אט אט, עד שאני מגיע לבקעה צרת מוח, וכולה עצמות לחות, בשר, שומן וגידים דבוקים עליהם. והנה, הגידים מתפוקקים בקולות פיכפוך עדינים, רימה פושה ורוחשת בבשר והוא מצחין ומעלה אדים רעים, ואני מתפלש לי בעיסה, רוקד עם המתים, טובל ידי בריר של תולעים, כי בחיים – אין כמו המתים. (עובדה שהם אפילו מצביעים).
מתוך אתר "הארץ" – עיתון לאנשים שחושבים את עצמם.
